יש שיחות שאפשר לנהל רק עם מי שהיה שם. שמבין בלי שתסבירו, שלא נבהל מהמילים, שלא ממהר לנחם או "לתקן". "מדברים על השכול" הוא מיזם של הקהילה שלנו: יתומי ויתומות צה"ל וכוחות הביטחון נפגשים ומדברים, על הכל.
למה בכלל צריך מרחב כזה
שכול הוא דבר בודד. גם כשמסביב יש אנשים אוהבים, לרוב הם לא באמת יודעים מה להגיד. חברים נעלמים, שיחות נתקעות, ולפעמים קל יותר פשוט לא לדבר. אבל הצורך לדבר לא נעלם. הוא רק מחכה למקום בטוח.
המקום הבטוח הזה הוא בדיוק מה שהמיזם נותן. כאן אף אחד לא צריך להתחיל מ"אז מה קרה לאבא שלך". כולם כבר יודעים. אפשר לדלג ישר אל מה שבאמת מעסיק.
איך זה עובד
- כל מפגש סביב נושא אחד. יש מפגשים לפי סוג-אובדן: היה מפגש ליתומי מלחמת יום הכיפורים, ומפגש נפרד ליתומים שלא ממלחמה. ככה כל אחד מוצא את מי שהכי קרוב לחוויה שלו.
- בהנחיית אנשי מקצוע. המפגשים מלווים באנשי-מקצוע שיודעים להחזיק את המרחב, כדי שהוא יישאר בטוח לכולם.
- ללא עלות. כמו כל פעילות הארגון, המפגשים חינם. הקהילה קודמת לכל דבר אחר.
- בקצב שלכם. אפשר להשתתף ולדבר, ואפשר רק להקשיב. עם מצלמה פתוחה או סגורה. כל אחד איך שנוח לו, העיקר שתגיעו.
למה דווקא לפני יום הזיכרון
חלק מהמפגשים נקבעים בכוונה סמוך ליום הזיכרון. כמו שנכתב בהזמנה לאחד מהם: "בימים האלה עולה הצורך לדבר, לשתף, ולעשות את זה עם מי שהכי מבין אותנו. קל יותר לשתף בתוך המרחב הבטוח הזה של הקהילה שלנו."
התקופה סביב יום הזיכרון היא מהקשות בשנה. המדינה כולה עוצרת לזכור, והזיכרון הפרטי מתערבב עם הציבורי. דווקא אז, מפגש עם אנשים שמבינים מבפנים יכול להיות עוגן.
מה קורה כשלא מדברים
שכול שלא מדברים עליו לא נעלם. הוא רק עובר למקומות אחרים: לשינה, למערכות-היחסים, לתחושה מתמדת שמשהו לא נאמר. הרבה יתומים מספרים שהם "מתפקדים מצוין" כלפי חוץ, ובתוך זה נושאים משא כבד שאין להם עם מי לחלוק. לא כי אין להם אנשים אוהבים, אלא כי אין להם אנשים שמבינים בלי הסבר.
המחיר של השתיקה הזאת מצטבר עם השנים. בדיוק בגלל זה מרחב שבו מותר לדבר, בלי לפחד להעמיס או "לקלקל את האווירה", הוא לא מותרות. הוא צורך.
מה קורה במפגש
אין נוסחה קבועה, וזה חלק מהיופי. לפעמים מדברים על ההורה שנפל, לפעמים על החיים שאחרי, לפעמים על דברים יומיומיים לגמרי שרק בקהילה הזאת אפשר להגיד בלי הסבר. ההנחיה המקצועית דואגת שכל אחד יקבל מקום, ושאף אחד לא ייצא מרגיש חשוף מדי.
מי שכבר השתתף יודע: לפעמים דווקא ההקשבה, בלי לדבר בכלל, היא מה שמרפא. לשמוע מישהו אחר אומר בקול את מה שחשבת שרק אתה מרגיש, זה כבר שינוי.
תהליך, לא אירוע חד-פעמי
מפגש אחד הוא התחלה, לא סוף. הכוח האמיתי של "מדברים על השכול" הוא בהמשכיות: אנשים חוזרים, מכירים פנים מוכרות, ובונים אמון לאורך זמן. מה שקשה להגיד במפגש הראשון נאמר לפעמים רק בחמישי, כשכבר יש תחושה של בית.
וזה עובד לשני הכיוונים. מי שהגיע פעם כמי שרק מקשיב, מגלה עם הזמן שהוא זה שמחזיק עכשיו מישהו אחר. הקהילה לא מחלקת "עוזרים" ו"נעזרים". כולם, בתורם, שני הדברים. זה מה שהופך אותה לחיה, ולא לעוד שירות.
החשש מלהצטרף, ולמה הוא טבעי
כמעט כולם מהססים לפני המפגש הראשון. "מה אני אגיד?", "אולי זה יהיה כבד מדי?", "אני לא בטוח שאני שייך". המחשבות האלה נורמליות לגמרי, והן לא סיבה לא לבוא. הן בדיוק הסיבה שהמרחב בנוי כמו שהוא בנוי: בלי חובת-דיבור, בלי חובת-מצלמה, בלי ציפייה שתגיעו "מוכנים".
אפשר להגיע פעם אחת, לשבת בשקט, ולראות איך זה מרגיש. אם זה לא מתאים, לא חייבים לחזור. אבל רובם כן חוזרים, כי מגלים שהמקום הזה נותן משהו שקשה למצוא במקום אחר.
למה זה עובד
הקהילה שלנו מונה קרוב ל-2,000 יתומות ויתומים, מכל הגילים ומכל סוגי-האובדן. מה שמשותף לכולם הוא לא רק האובדן עצמו, אלא הידיעה שמולם יושב מישהו שלא צריך הסברים. זה מה שהופך מפגש בזום לבית.
וזו בדיוק הסיבה שהמיזם ממשיך: לא כי מישהו "צריך" עוד פעילות, אלא כי אנשים חוזרים. שוב ושוב. כי סוף-סוף יש מקום שבו אפשר להיות מי שאתה, בלי לתרגם.
שאלות ותשובות
אני לא בטוח/ה שאני מוכן/ה לדבר. שווה להגיע?
מאוד. אפשר רק להקשיב, וזה לגיטימי לחלוטין. הרבה מהמשתתפים התחילו בדיוק ככה, ורק אחרי כמה מפגשים הרגישו מוכנים לשתף.
מי מנחה את המפגשים?
אנשי מקצוע מלווים כל מפגש. המרחב מקצועי ובטוח, וההנחיה נועדה בדיוק כדי שכל אחד ירגיש מוגן.
כמה זה עולה?
כלום. כל המפגשים ללא עלות, כמו כל פעילות הארגון, שפועל בהתנדבות מלאה.
אני לא "טרי" בשכול, אבד לי ההורה לפני שנים. זה בשבילי?
בהחלט. שכול לא פג תוקף. יש במפגשים אנשים שאיבדו לאחרונה ואנשים שאיבדו לפני עשרות שנים, וכולם מוצאים מקום.
איך נרשמים?
ההרשמה מראש דרך עמוד הפעילות באתר, או בטלפון. המפגשים בזום, ויש חובת הרשמה מוקדמת.
ארגון יתומי צה"ל, החיים כדרך, הוא הבית של יתומי ויתומות צה"ל וכוחות הביטחון, בכל גיל. אנחנו פועלים בהתנדבות מלאה מאז 2021: מלגות, סיוע בחגים, מיצוי זכויות וקהילה שמחזיקה אחד את השני. רוצים לקחת חלק? להצטרפות לקהילה | לתרומה מוכרת למס לפי סעיף 46 | אנחנו כאן: 052-2312839.
